להיות אמא לשניים ואיך זה קשור למשקל התינוק

אני זוכרת את הרגע שבו יצאתי מבית החולים עם התינוקת שלי. קטנה ואדמדמה, מחובקת בשמיכות, כובעים, כפפות וכל מה שאמרו לי שבלעדיו אי אפשר להוציא תינוקת אל האוויר הצח. אחרי שבועיים בבית עשיתי את צעדיי באומץ אל סניף טיפת החלב הסמוך.

הדבר הראשון שעשו שם הוא להפשיט את התינוקת שלי ולהניח אותה על המשקל. "היא בדיוק בעקומה הנכונה", הכריזה בגאווה האחות ואני הבטתי עליה עם חיוך קצת מבולבל. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשתי עם העניין הזה שנקרא משקל תינוקות ועם ההיסטריה מסביבו.

תגידי, את מאכילה אותה מספיק?

זה המשיך ב"היא אוכלת מספיק?", "מתי את מניקה אותה?", "שימי לב לא להחליף תשומת לב עם הנקה" וכו' וכו'. הנחה מגבילה ושאלה מתקילה. עוד התלבטויות ועוד שאלות ועוד תחושות לא נעימות, תחושות שאומרות שאולי אני לא אמא כזו טובה.

הרגשתי שכל פגישה עם האחות בטיפת חלב היא מבחן לעצמי. מעין בחינת אימהות שבוחנת את שביעות הרצון של התינוקת שלי מהחיים האלו דרך המשקל. עלתה 300 גרם, נותרה במשקלה, עלתה 200 גרם, שמחה או לא שמחה?

ואז בא הילד השני

שנתיים קדימה ואני שוב בהריון. קצת יותר רגועה ממה שהייתי באותם ימים של תחילת הדרך. מצד שני, הנה מגיע לו התינוק השני ועוד רגע אפסע שוב אל תוך טיפת חלב, אפגוש את האחות שהיום אני רואה רק אחת לכמה חודשים ואתחיל את הסיפור שוב, שוב הסיפור הזה של משקל תינוקות וכל מה שסובב סביבו.

הלידה השניה הייתה לא פחות קשה מהלידה הראשונה, למרות מה שאומרים לנו תמיד. שמונה שעות בחדר לידה, עוד קצת צירים לפני כן בבית והרבה תמרונים בין הפצפונת שאיתי בבית ובין זה שמחכה לצאת לאוויר העולם.

כשהוא החליט לצאת, עטפתי אותו בידיי, עם לא יותר מדי שכבות אלא בדיוק מה שצריך כדי שיהיה נעים והבטחתי לו שהפעם אהיה הרבה יותר רגועה.

כך נשארתי נאמנה לעצמי…ולהם

עם העגלה הקטנה ובתוכה מספר 2 המיוחל עשיתי את דרכי כעבור שבועיים לסניף טיפת החלב. מחכה לשקילה הראשונה שבה ידווחו לי מהי עקומת הגדילה, איפה הוא נמצא בה וכמה משקל הוא העלה מאז הלידה.

התיישבתי בחדר ההמתנה מול הכרזות שמסבירות למה חשוב להניק וכמה טיפת החלב תורמת לחינוך ילדינו ולמשקלם התקין, יישרתי את גבי, הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו. חייכני, רגוע ושמח הוא הביט בי חזרה. מגילו הצעיר הוא אמר לי בלי מילים – "אמא, תעזבי אותם. אני כאן וזה מה שחשוב".

כשהאחות הניחה אותו על משקל התינוקות הקטן והוא בכה לרגע, אמרתי לה שבעצם זה לא משנה. הוא אוכל טוב, הוא ישן טוב והוא תמיד מאושר. חוץ מברגע הזה שבו עקומת המשקל הופכת להרבה יותר חשובה ממנו.

השארת תגובה