האם אני אמא טובה? (או: פולניה? לא, אמא.)

מאת: ליאור ירדן

עושה רושם שיחד עם גיחתו של הנסיך הקטן לאוויר העולם, גחים במיידית גם אוסף של תחושות ורגשות, ביניהם רגשות אשם ונקיפות מצפון, חרדות קיומיות, כוחות על ושק דמעות העובד על אוטומט. תוסיפו לכך גם כישורי החתלה, הנקה, שירה וזמרה והרי לכם המודל החדש שלכן- אמא. "האם אני אמא טובה?" זו שאלה ששואלת את עצמה כל אם טרייה כמעט מייד עם הפיכתה לכזו. ובאמת, האם את אמא טובה?

מתחילים בהגדרות

מהי אמא טובה? יש בכלל הגדרה כזו שתקבע אם אנחנו אמהות "לפי הספר", כאלו שלעולם אינן עייפות ומרוטות עצבים לאחר קימות חוזרות ונשנות אל תינוק בוכה ולא רגוע, שנדע לפרש את רצונו רק לפי סוג הבכי, או אולי נקריב את עצמנו ונקדיש את כל זמננו, מרצינו, הקריירה שלנו ובן זוגנו רק כדי להתמסר לחלוטין לטיפול בתינוק? יכול להיות שהבכי שלו מעיד על כך שאיננו אמהות טובות, כי בספרים הוא ורדרד, רגוע וחייכן ושלנו בוכה ועצבני? מה זו אמא טובה?

"הפעם הראשונה שיצאתי לבלות עם בן זוגי היתה ארבעה חודשים אחרי שנולדה ביתנו. אמא שלי גויסה לשמור עליה, הכנתי חלב שאוב בכמויות שיספיקו לארבעה ימים הקרובים, השארתי כל מספר טלפון אפשרי שלי, של בעלי, של הרופא, של מוקד החירום, המשטרה ומכבי אש, של השכנים מלמטה, של ההורים של בעלי ואפילו של המוסכניק, במידה ויעלה צורך לנסוע לבית החולים והאוטו בדיוק לא יניע. כל הבילוי הייתי על קוצים, לא התרכזתי בבן זוגי ובעיקר הרגשתי האמא הגרועה ביותר בעולם. נטשתי את בתי".

זהו תיאורה של גליה, אמא טרייה לתינוקת בריאה בנפשה, ששרדה היטב את השעות הספורות בהן יצאה אמה לבילוי.

החדשות הטובות הן כי אמא טובה יכולה גם לבלות. החדשות המסעירות הן, כי היא חייבת לעשות את זה.

שומרים על השפיות

אם טסתן פעם לחו"ל, אתן לבטח זוכרות את הנחיות הבטיחות שמוקרנות על גבי מסך ומלוות בתנועות פנטומימה נאות של הדיילת. במקרה חירום בו תידרשו לחבוש את מסיכות החמצן, ההנחיה החד משמעית היא קודם לשים את מסכת החמצן עליכן ורק לאחר מכן על הילדים. זאת מהסיבה הפשוטה כי אם תאבדו את ההכרה, לא יהיה מי שיטפל בילד. עקרון זה זהה לטיפול בתינוקכן. אם תצאו לבלות, להתאוורר, לקבל טיפול קוסמטי ובשלב מאוחר יותר גם תחזרו לעבודה, תהיו אמהות מחוזקות יותר נפשית, רגועות יותר מהמפגש עם סביבה בוגרת ומאתגרת וגם, עד כמה שהדבר יישמע אבסורדי, מלאות הערכה והכרת תודה לזמן האיכות שלכן עם ילדכן.

אולי אמא שלי צדקה

ובכל זאת, אמהות רבות מרגישות אשמות. אשמות על כך שנתנו לעצמן לישון ולא שמעו את התינוק בוכה מהשנייה הראשונה שפצה את פיו, ואם מצאו אותו סמוק וצורח, גואים רגשות האשם ועוברים למצב של הלקאה עצמית, בכי, גם שלכן, ומצב רוח שפוף למשך הימים הקרובים. יכול להיות שתלכו לטיול, עם התינוק בעגלה, ויעירו לכן על כי התינוק/ת שלכן שמן מדי, רזה מדי, נטול גרביים, לבוש גרביים ועוד הערות טובות מאנשים שכלל אינכן מכירות. הבטחון העצמי יורד מייד פלאים, ואתן חשות בצורך עז להתחיל בריצת מרתון קלילה היישר אל הבור העמוק ביותר שתוכלו למצוא, שם תתחבאו באפלה, תזרקו על עצמכן עפר ואפר ותמלמלו עד כמה נכשלתן באמהות שלכן, אינכן ראויות לתואר אמא, ילדכן ישנא אתכן עד סוף חייו והנה, בזה הרגע העמדתן את חייו/ בריאותו/ שפיותו בסכנה של ממש. האמנם? פרופורציות בבקשה.

" בשלושת החודשים הראשונים ישן איתנו בנינו הקט בעריסה בחדר השינה שלנו. לאחר שלושה חודשים נאלצנו להעביר אותו למיטת תינוק שלא נכנסה לחדר השינה. העברנו אותו לחדר הצמוד לחדר שלנו וליתר בטחון קניתי גם אינטרקום כדי לשמוע אותו נושם. בלילה הראשון רק בכיתי. הרגשתי שאני נוטשת אותו ומניחה אותו בכלוב. התינוק מאידך, דווקא ישן שינה עמוקה".

זוהי שרון, אמא לתינוק בן שנה. נדרשו לשרון כשבועיים להתרגל למצב החדש בו ילדה ישן במיטה משלו ובחדר נפרד. התחושות שליוו אותה היו של הזנחה, של לא לספק לו את החום והמענה המיידי ברגע שיתעורר. נדרש לה עוד שבוע, בסיועו של בן זוגה, למדוד את המרחק מהמיטה שלה לחדרו של התינוק. נמדדו 6 שניות בהליכה מתונה…

שאלת השאלות

נכון שתשעה חודשים מפרידים בינינו לבין הרגע בו נהפוך להיות אמהות. על פניו עושה רושם כי תקופה כה ארוכה תסייע לנו להתכונן למצב החדש, לחשוב על סוג האמא שתרצנה להיות, לקרוא ספרים בנושא, לשאוב מידע מחברות אמהות ומאמא שלכן. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. רק שנולד התינוק, מתחוורות לכן כמויות הכביסה הבלתי נתפסות, מועד הרחצה באמבטיה הופך למבצע צבאי של ממש, ועם אסטרטגיות שלא יביישו אף מצביא דגול, והחרדות מלוות אתכן בכל החלטה שאתן מחליטות, בדבר החיסון, ההאכלה, ההשכבה על הבטן, על הגב, זמן שמש ומה לא. כל הפעולות האלו מלוות בשאלה אחת ויחידה- האם אני אמא טובה? האם אני פועלת נכון? אחר כך מגיעות השאלות הממוקדות יותר, למשל, האם האשה שהביטה בי במבט בוחן וביקורתי בסופר חושבת שאני אמא גרועה?

זמן הרגעה

" הלכתי לטיפת חלב עם בתי בת החודשיים וחצי. הלבשתי אותה בבוקר באוברול מלחים מקסים בצבעים תכלת ולבן שהלמו להפליא את עיניה הכחולות והיפות. אחות טיפת חלב ניגשה ואמרה לי "איזה תינוק מקסים". "תינוקת", תיקנתי אותה. "תינוקת?" התפלאה האחות, "אבל היא לבושה בצבעים של בנים"!

זו ליאורה אמא לילדה מקסימה עם עיניים תכולות שלובשת גם בגדים ב"צבעים של בנים".

הגיע הזמן לעשות מעט סדר בדברים:

  1. רק תינוקות בספרים, סרטים ופרסומות נשארים נקיים לאורך כל היום, אוכלים יפה, ישנים נפלא, מתחשבים בך כשאת הולכת להתקלח וישנים בדיוק בזמנים בהם את עייפה. תינוק בוכה לא אומר שאת אמא לא טובה. וכן, יכול להיות שאת לא מבינה אם הבכי שלו נובע מכאב או מרעב. עם הזמן, תלמדי.
  2. גם אם זו אמא שלכן שמחליטה לבקר את ההתנהלות שלכן עם התינוק החדש, תפסו מרחק. אתן זקוקות לכל האנרגיות שלכן כי להיות האמהות הכי טובות, כפי שמרגיש לכן בבטן. היה לך חם ולא גרבת גרביים לתינוק? את לא אמא לא טובה. את אמא שמאווררת את רגלי התינוק שלה, בשמש.
  3. תנוחו. כמה שתוכלו. התינוק שלכן צריך אמא רגועה, רעננה וגם מחודשת. בקשו עזרה ובלי להתבייש וצאו לקבל עיסוי טוב או לשבת בבית קפה. וותרו לעצמכן. נקיון הבית יחכה. גם הנפש זקוקה למנוחה. תינוקכם יקבל אמא רגועה. הוא גם ירגיש את זה. תנוחו, כבר אמרנו? מנוחה לא תהפוך אותך לאמא פחות טובה. אם כבר, אז להיפך.
  4. השליכו את רגשות האשם- באמת. אין טעם, סיבה ונימוק לכך. ילדתן! יש לכן אוצר חדש בבית. תיהנו מהגילוייםומהחידושים. תיהנו. הפסיקו להרגיש אשמות. תינוקכן זקוק לחיבוק, לחום, לאהבה, לאכול, להיות עטוף ולחוש בטחון. את כל אלו אתן מספקות ונותנות לו, ובגדול.פחות אשמה= אמהות טובה יותר.
  5. אוהבות את ילדכן? מדברות אליו בחום? נהלו את השיחות האלו גם עם עצמכן: אני אוהבת אותו, הוא יקר לי. אני מחדשת את עצמי כדי שגם לו יהיה כיף ורגוע וטוב עם אמא שמחה ומסופקת.

כשטוב לי, אני אמא טובה. רשמו  משפט זה על פתק והדביקו על המקרר, על המראה באמבטיה, על דלת הכניסה ועל לוח ליבכן.