שטויות שעושים ואומרים בהריון, וגם קצת על מיתוסים

מאת: ליאור ירדן

מועדון ההריוניות
הריון מלווה באוסף כה רב של תחושות
ורגשות, עד כי לפעמים יש קושי של ממש להכיל את כולם. זה מתחיל בהבנה שהנה, את
בהריון. תחושת המלאות הזו, הרוך, שהולך ומתגבר ומתעצם אחרי כל בחילה, כל בדיקה וכל
סקירה באולטרא סאונד. השינויים הגופניים,
שלא קלים לכולם ומלווים בחשקים, תחושות כבדות, נפיחות ועוד מאפיינים חינניים
אחרים, כשלידם הבטן שהולכת וחושפת את המתנה שממתינה בפנים, ממש כאילו הבטן היא
נייר העטיפה ששומר על האוצר עד שיגיח לעולם. ויחד עם התחושות יש את ההיערכות
הלוגיסטית. להכין את החדר, לקנות דברים, להתכונן למחליפה שתחליף אותך בעבודה. לחשוב
על שמות. להתפלל חזק, חזק ובשקט בשקט שיהיה טוב.

ואז מתחילות השטויות.

כל הדברים האלו
לא ברור למה, איך ומתי, אבל הריון הוא
שרשרת של אירועים, אפיזודות, חשקים והמון שטויות. את מוצאת את עצמך עומדת ובוהה
דקות ארוכות בחפץ שבידך, ללא שמץ של מושג מדוע הוא בידך ומה התכוונת לעשות איתו.
את מתרגזת על הכספומט שלא מוציא לך כסף, זאת לאחר שכבר קיבלת אותו ואף הכנסת אותו
לארנקך. את לוחצת על השלט של הטלויזיה ובטוחה שהמזגן התקלקל כי הוא לא נדלק. ואת
מתה לאכול פלאפל שלא טעמת כבר עשר שנים.

יש הסברים רציונליים, מדעיים, רפואיים
ורגשיים לכל התהליכים הללו שעוברת כל אשה בהריון, חלקינו בעוצמות גבוהות יותר,
אחרות ברמות יותר מתונות. כל ההסברים האלו לא סותרים את העובדה שזה פשוט משעשע.
אמונות טפלות מתחילות לתפוס מקום של כבוד בשגרת היום. תבחרי לחצות שני צמתים ברגל
ועם רגליים נפוחות, רק כי קלטת סולם בזווית
העין, במרחק של קילומטר מהיעד שלך. כל חתול שחור בכל קרן רחוב יזכה לשורה ארוכה של
"טפו,טפו" וליתר בטחון עוד כמה. בן הזוג שלך ימצא עצמו נגרר בעיניים טרוטות
להביא לך גלידה בטעם תות כי לפי האמונה, אם יש חשק לתות ולא משביעים את החשק הזה,
יהיה לתינוק כתם לידה בצורה או בצבע תות!

נשים רבות מעידות על חלימה בהקיץ, על
ניתוק קו המחשבה, אפילו באמצע שיחה מושכלת. הן מוצאות את עצמן משרבטות ביומן העסקי
לבבות קטנים ונמסות מכל בגד תינוקות שהן נתקלות בו.

האמונות והפחדים מניאים אתכן גם לתכנן שמות לתינוק,
לקנות את המיטה,
השידה והעריסה מחשש לעין הרע. ביטויים כמו "בעזרת השם" הופכים להיות
שגורים בפיהן של אתיאיסטיות מוחלטות.

אחר כך באות הדמעות מכל פרסומת בטלויזיה
או שלט רחוב, בכי מחליף את מקומו בצחוק, אחר כך כעסים לא רציונליים על הרגל
הנפוחה, על הבטן שמונעת מכן להתכופף ולשרוך את הנעליים ואתן מפתחות חוש ריח של כלב
ציד גזעי, כך שאדם המעשן סיגריה במרחק של חמישה רחובות מכן, צפוי לפגוש אשה הרה
וזועמת מאד.

הכל יהיה בסדר
הבשורות הטובות הן כי לא השתגעתן. משהו
באיזון הטבעי קצת השתבש. יכול להיות שכרוכות בכך גם מחשבות על הלא ידוע, געגועים
עזים לתינוק שעדיין לא נולד, חששות ותפילות שהכל יעבור בשלום. יכול להיות שמתחילה
לחלחל בכן ההבנה כי פרק הרווקות והחיים בשניים עומד להסתיים, ועימו הספונטניות,
השינה עד מאוחר וההחלטה לקפוץ לצימר ביום שישי הקרוב. לתמונה נכנסת גם אחריות, חשיבה
מושכלת ועוד הרבה פרמטרים שיכולים לגרום לפחד, למחשבות מעמיקות ולנסיון להתמודד עם
משהו שחשים אותו, אך עדיין לא רואים אותו וכמהים כל כך להכיר אותו כבר.

ואז את יולדת. את הבלבול מחליף מיקוד
ברור וחד. את מפוקסת. את יודעת בדיוק מתי התינוק שלך צריך לאכול, לישון, מתי לרחוץ אותו וכיצד לאחוז בו כך שירגיש
בנוח. בבת אחת את הופכת לאמא במלוא רמ"ח איברייך. והתחושה היא פשוט נפלאה.
תחכי. ותראי.

השארת תגובה